סרוטונין הוא מוליך עצבי מעכב שנמצא מעורב מקרוב ברגש ובמצב רוח. נמצא כי רמה נמוכה מידי של סרוטונין מובילה לדיכאון, בעיות בשליטה על כעסים, ל – OCD והתאבדות. היא מובילה גם לתיאבון מוגבר לפחמימות (אוכל עמילני) ולבעיות שינה, הקשורות גם הן לדיכאון ולהפרעות רגשיות אחרות. בנוסף קשורה גם למיגרנות, תסמונת המעי הרגיז ולפיברומיאלגיה.
ויטוריו ארספאמר גילה לראשונה את מה שאנו מכנים כיום סרטיונין בשנות ה – 30′. הוא התגלה בסרום הדם בשנת 1948 על ידי אירווין פייג’, אשר כינה אותו סרוטונין (מ”טוניק – הסרום). חוקר נוסף במעבדתו של פייג ‘- מוריס רפפורט – הוכיח כי מדובר באמין (קבוצת כימיקלים הכוללת את המוליכים העצביים). ג’ון וולש גילה שהוא מוליך עצבי ברכיכות בשנת 1954, ובטי טווארוג (גם כן ממעבדה של פייג’) מצאה אותו בחולייתנים בשנת 1952. כל זה נותן לך תחושה של האופי השיתופי של רוב הגילוי המדעי!
פרוזאק ותרופות נוספות מעת האחרונה מסייעות לאנשים הסובלים מדיכאון על ידי מניעת הנוירונים מ”לשאוב” עודף סרוטונין, כך שנוצר עודף אשר צף בסינפסות. מעניין כי גם מעט חלב חם לפני השינה מעלה את רמות הסרטונין. כפי שאמא נהגה לומר לך, זה עוזר לך לישון. הסרוטונין נוצר מטריפטופן המצוי בחלב. החלק של ה”חם” סתם הומצא לשם הנוחות!
מנגד, לסרוטונין יש גם תפקיד בתפיסה. סמים מייצרי הזיות כמו LSD, מסקלין, פסילוציבין ואקסטזי פועלות על ידי קשירתם לאתרי קולטן הסרטונים ובכך חוסמות העברת סיגנלים במסלולים תפיסתיים.